מי מפחד משאלות? איך לנהל ולשלוט בשאלות מהקהל?
הכירו 6 טכניקות שכדאי לך לנסות בדיבור מול קהל.
קושיה: מה עושים עם אלו שתמיד יש להם מה להגיד, מה לשאול ומה להעיר בישיבות, בהרצאות או בסדנאות?
בטוחה שגם אצלך יש שאלות והערות מהמשתתפים, בישיבות שניהלת, במצגות שהיה תורך לדבר ובהדרכות והכשרות שהעברת. בעמידה מול קהל שלך.
איזה יופי!
עניינת, הנושא רלוונטי והשגת מעורבות של הקהל.
יחד עם זאת אני שומעת הרבה פעמים על חששות ודילמות – אבל מה עושים עם השאלות של הקהל? האם יש כאן פחד קהל או פחד במה? כנראה שלא, אלא רק מיומנות שכדאי לרכוש.
עליך כמרצה להתאמן ולדעת כיצד להתמודד עם שאלות, הערות והתנגדויות מהקהל
סיפורו של שאול השואל
כשעלה לי הרעיון לכתוב את המאמר עלתה לנגד עיני דמותו של שאול השואל. שאול היה בחור שלמד איתי בתואר ראשון ותמיד שאל שאלות. קושיות.
יש כאלו שיקראו לשאלות: הפרעות, קריאות ביניים(עם ניחוח ציני), התנגדויות.
הרוח הנושבת מהמילים היא שלילית. ואני, מקווה שכבר הבנת, מרכיבה משקפיים ורודים.
דבר ראשון, הופכת את הניסוח:
- 1. קהל ששואל הוא קהל מעורב. מתעניין.
- 2. קהל שמקשה, סקרן ויהיה הרבה יותר קשוב לך
- 3. קהל שמוסיף הערות מעורר דיון ומעמיק את הפנמת החומר והידע שבאת להעביר.
כששואלים אותך שאלות החבר'ה בעניין שלך.
דבר שני, בעניין הקושיות- אני מבחינה אם מי ששואל הוא או היא בגדר "חכם" או "רשע"
ה"חכם" שואל כדי ללמוד, כדי להפנים, ה"רשע" שואל כדי להתריס, כדי לערער ואולי אפילו לפגוע.
ברגע שזיהיתי את הטיפוס אני בוחרת את ההמשך-
ל"חכם" אני עונה, מאפשרת העמקה ודיון (כמובן במגבלות הזמן)
ואם קלטתי שמולי "רשע" אני שומרת על האנרגיות שלי ובאדיבות ממשיכה את דברי עם הזמנה לגשת אלי בסוף המפגש.
נותנת תמיד מענה, אבל בוחרת מתי הזמן הנכון לי להרחיב.
הדבר השלישי שאני עושה עם השאלות/קושיות-
אני לומדת מהן ובודקת מה אני יכולה לשפר לפעם הבאה.
אולי להרחיב נקודה מסוימת ואולי להשמיט.
מרצים מנוסים יודעים כי חלק בלתי נפרד מהרצאה טובה הוא היכולת לעורר שאלות ולהתמודד עם שאלות, הערות והתנגדויות מהקהל. הרצאה מעניינת היא דו-שיח, ולא מונולוג חד-צדדי. עלינו המרצים להיות מוכנים גם להעביר את המסרים והידע שלנו וגם להקשיב לקהל ולהגיב כראוי לתגובות השונות.
שאלות מהקהל יכולות להיות הזדמנות עבור המרצה לפרט ולהעמיק בנושא. שאלה טובה יכולה לעורר את סקרנותו של הקהל ולחדד את הבנתו בנקודות מפתח. אך לעתים, שאלה יכולה גם לנטות את הדיון לכיוון שולי או להסיח את דעתו של הקהל. במקרים מסוימים, עדיף יהיה להמשיך בהרצאה על פי התוכנית המקורית. במקרים אחרים, כדאי להקדיש מספר דקות לדון בהערה – זה יכול לתרום רבות לאיכות ההרצאה ולמעורבות הקהל.
התנגדויות מהקהל הן האתגר הגדול ביותר למרצים. התנגדות יכולה להיות תוצאה של דעות קדומות, אי-הבנה, או פשוט עמדה שונה לחלוטין. במקרים כאלה, על המרצה להפגין סבלנות, להקשיב בתשומת לב לטיעונים של המתנגד, ולהגיב באופן מכבד תוך הצגת הנתונים והנקודות העיקריות שלו. לעתים, לא ניתן יהיה להגיע להסכמה, אך חשוב לנהל דיון ענייני ומכבד.
מרצה שמראה יכולת להתמודד עם האתגרים השונים, השאלות וההערות בשלווה מקנה לכל הרצאה אופי של חוויה משמעותית ומועילה הרבה יותר.
כמה עצות לניהול הדיון והשאלות:
הקשבה – הטקטיקה הראשונה והחשובה ביותר היא הקשבה אמיתית וסבלנית לשאלות ולהתנגדויות. המלצתי לך המרצה להאט את הנשימה, להישיר מבט לעיניו של הדובר ולהקשיב בתשומת לב לטענות. תחושת כבוד מראה לקהל את המקצועיות שלך, והקשבה אפקטיבית תוכל לספק לך מידע חשוב שיעזור לך לתת מענה נכון יותר.
שאלות להבהרה – במידת הצורך
המרצה יכול לשאול שאלות הבהרה על מנת להבין טוב יותר את השאלה/הטענה. שאלות כמו "האם הבנתי נכון ש…?", "האם אתה יכול להרחיב על…?", יכולות לסייע בפענוח הדברים וליצור רצף שיח ברור. כל זאת במידה ומסגרת הזמן מאפשרת זאת.
הכרה בתרומה
כאשר מתעוררת שאלה או הערה מועילה יותר או מועילה פחות, חשוב להכיר בתרומתה לדיון. אמירות כמו "שאלה טובה", "נקודה חשובה", כדאי לתת לשואלים תחושה של כבוד, תחושה שהבנת את כוונתם. אם בכוונתך לסתור את דברי השואל, אפשר לומר, ו"ויחד עם זאת" או "אני רוצה להראות עוד זווית ראיה" ולהציג את העמדה שלך, את התכנים שלשמם הוזמנת להרצות, או לדבר.
נתונים ועובדות
כאשר יש התנגדות ישירה לטענות המרצה, יש להגיב בסבלנות ובאסרטיביות. על המרצה להציג נתונים, עובדות, וראיות תומכות למסריו המרכזיים. זוהי הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הטענות השגויות של המתנגד. עובדות, לא פרשנויות. מספרים, גרפים, ציטוטים.
התנצלות כנה
יש מקרים בהם המרצה אכן טועה בנקודה מסוימת. במצב כזה, חשוב להודות בכך ולהתנצל בכנות על הטעות. זו דרך מכובדת להראות שאתה קשוב לקהל, חושב ביקורתית על הטענות, ומוכן ללמוד ולהתקדם.
דיון פרטני
יש מצבים בהם אי אפשר להמשיך את הדיון בנושא בזמן ההרצאה. במקרים כאלה, כדאי להציע המשך דיון עם השואלים/המתנגדים לאחר ההרצאה, בפגישה פרטנית או במייל.
מניסיוני אני מאמינה ויודעת שימוש בטקטיקות אלו יסייעו לך לבנות קשר עם הקהל, לנהל שאלות והתנגדויות בצורה יעילה ומכבדת, ויחד עם זאת גם לשמור על האמינות המקצועיות.
בדרך זו, דיאלוג מהקהל יהפוך ממטרד למשהו המקדם הרצאה להרצאה משמעותית, איכותית ומועילה.
אני אוהבת שאלות.
