מי שבילה בחג הסוכות
בטיולים בשדות, בנסיעות בדרכים – ראה אותם.
זקופים, לבנים, תמירים ובטוחים בעצמם ובבשורה שלהם.
הסתו כבר כאן.
החצבים.
תמיד עם ראש מורם.
גם אלו שאיתרע מזלם וגבעולם כפוף או מעוקל- הראש- תמיד למעלה.
וזהו הדבר הראשון שאני לומדת מהם- זקיפות קומה.
באת לדבר בפני א.נשים? נתנו לך במה?
אז הראש מורם.
ונכון שהוא יפה והדור?
אז דבר קטן אבל חשוב- הדבר השני שאני לומדת- לשים לב להופעה החיצונית שתהיה מכבדת, מכובדת ומתאמת למקום אליו אני מגיעה.
כשמסתכלים על מחזור חייו של החצב, אנחנו בטוחים שהחצב הפורח, כשהגבעול חשוף זוהי תחילת מעגל החיים שלו.
ראשית פריחה ואחריה העלים הירוקים שיבצבצו בסביבות נובמבר, יוריקו עד האביב, ואז הקמילה, שתסיים את מחזור חייו.
אולם – למידה מעמיקה תבהיר לנו שעמוד התפרחת הוא השלב של סיום מעגל החיים של הצמח.
הוא מגיע להופעה במלוא הדרו לאחר שלמד משהו, רכש ידע, הבשיל.
זהו הדבר השלישי שאני לומדת מהחצב- באת לדבר בפני קהל כאשר יש לך שליטה בחומר, יש לך ידע בתחום עליו בחרת לדבר.
הדבר הרביעי שהחצב מלמד אותי הוא לעשות חזרות, להתכונן.
הסתכלו על שלהבת הפריחה שלו. מתחילה מהבסיס, סבב ראשון של פריחה, כמה ימים והיא קמלה.
והנה סבב נוסף, גבוה יותר, רחב יותר, יפה יותר. וחוזר חלילה, חזרתיות של פריחה וקמילה בטיפוס מעלה מעלה עד לרגע האמת.
החזרתיות היא אם כל ההצלחות.
ואז- וואו! איך שהוא נראה מושלם.
צח, לבן, זוהר, בטוח בעצמו ובבשורה שלו.
ככה זה מרגיש כשהבמה כולה שלך.
שלו…
