השבוע הכנתי לראיון עבודה בחור מוכשר מאין כמוהו, חד מחשבה וזריז בתפיסה. אבל מה?
ביישן וצנוע.
לא מסוגל להגיד אני עשיתי, אני הצלחתי, אני קידמתי וכו'…
הבחור סיים תואר ראשון במדעי המחשב בהצטיינות ולא היה מסוגל להגיד את משפט הפתיחה בהצגה העצמית שלו:
"שמי ישראל ישראלי בן 25 בוגר תואר ראשון במדעי המחשב בהצטיינות. עבדתי….עשיתי…יזמתי…הצלחתי…."
עבדנו לא מעט על הדימוי העצמי ועל מה בהישגים שלו ישרת לו את המטרה.
כשאתם מגיעים לתהליך של חיפוש עבודה תסתכלו אחורה במה שעשיתם, הכינו רשימה של פעילויות והישגים שלכם והם לא צריכים להיות ממש יוצאי דופן אבל הם מעידים על הכישורים שלכם, על האופי שלכם ועל תכונות שלכם כמו התמדה, נתינה, יצירתיות, גמישות וכו'.
כדאי לחשוב מה הן התכונות הנדרשות לאיוש המשרה ולמצוא את הדברים המשיקים ביניכם לבין מה שהמראיינים מחפשים.
כתבו את הדברים, ממליצה בכתב-יד, עוזר להפנמת המסרים במוח, וכמובן- חזרות חזרות חזרות.
בסופו של תהליך, בבוקרו של יום הריאיון קיבלתי סרטון שלו עם משפט הפתיחה.
אז מה דעתך, לספר על הצטיינות זו שחצנות, כנות או אומנות?
