מה לווימבלדון ולפגישות העסקיות שלך?
אם הייתי מסקרת באדיקות את בית המלוכה הבריטי, ואני ממש לא,
הייתי מוצאת כאן סיפור לעיתונות הצהובה,
או שלא.
על מה אני מדברת?
על צעד אחד קטן שיכול לספר סיפור גדול.
צעד אחד ושני רמזים מקדימים.
ערב אחד,
אני עם ערימות כביסה הטלביזיה פתוחה.
אצלנו בבית ברירת המחדל היא ערוץ הספורט.
תופסת את עיני הנסיכה קייט צועדת על מגרש הטניס,
ואני מתחילה לעקוב.
טניס לא עושה לי את זה,
להסתכל עליה כן.
Pretty woman 👠
הענקת הגביע בגמר טורניר ווימבלדון.
ואז אני רואה את זה.
דניס פארנל, השופטת הראשית של טורניר ווימבלדון מתקרבת אליה ללחיצת יד.
הן לוחצות ידיים, מדברות,
ואז זה קורה,
קייט מזיזה את השיער מהאוזן,
שולחת יד שמאל קדימה אולי לנגיעה או משהו אחר, ו…
צועדת צעד אחד לאחור.
מישהי שם פספסה בענק את הרמז. אז מה אם היא שופטת בכירה.
היא ממשיכה לדבר וממשיכה לאחוז את היד המלכותית.
כך לא לוחצים ידיים.
נקודה.
שברירי שניה.
"זליגות" של מחוות שפת הגוף ש"יוצאות מהנורמה",
לא אחת, לא שתיים, שלוש.
יש לנו כאן מקבץ שמרמז או תומך בכך שהנסיכה רצתה לקצר את את השיחה, או לפחות את לחיצת היד.
למה?
שניה לפני שאכתוב מה שאני חושבת, חשוב מאוד לזכור:
אנחנו בוחנים שפת גוף על פי האדם, הזמן והמקום.
כפי שהקדמתי לכתוב – אני לא מומחית גדולה בטקסים בריטיים או בנסיכות.
נחזור ל"למה?"
אולי כללי הטקס דורשים לקצר,
אולי היא לא אהבה משהו שהיא שמעה (המשחק עם השיער סביב האוזן),
ואולי היא לא סובלת אותה (יד שמאל שהושטה קדימה רצתה כאילו לדחוף או להרחיק)
ואולי ואולי ואולי.
איך כן ללחוץ ידיים?
יצירת קשר עין,
הושטת יד ימין נקיה,
2-3 ניעות ו…
ל ש ח ר ר!
היית פעם במצב כזה שבו הרגשת צורך "להתרחק"? מה עבר לך בראש.
להיזכר בזה ואז לחשוב:
מה לדעתך עבר לנסיכה בראש ב10 שניות הללו?
פשוט לראות את הסרטון שוב
ולכתוב לי מה דעתך
