אור המדורה הוירטואלי ריצד על פנינו כשישבנו, יותר מ-20 חברי קהילת הלמידה והפיתוח הארגוני, במעגל אינטימי תחת שמי הזום. הרגע היה קסום – ל"ג בעומר, חג האש והסיפורים. ניצוצות התעופפו באוויר כמו הרעיונות שחלקנו בינינו.
כוחם של סיפורים בעולם התוכן הדיגיטלי
זוכרים את השיר המיתולוגי של חיים חפר? יפה ירקוני שרה בקולה העמוק:
"נגמע מן הספל לאט,
הנה מספרים כבר צ'יזבט…
סיפור שעבר עליו זמן,
בשקט מצמיח זקן…
הבלוף מתפתח –
קנקן שוב רותח,
סובב לו, סובב הפינג'אן…"
מה שקפץ לי לראש כשחשבתי על מדורת השבט זה הצ'יזבטים של מדורות השבט של הנערות שלי. ההבנה שהסיפורים שאנחנו מספרים – בין אם סביב המדורה או בפיד של הפייסבוק – נושאים את אותו כוח עתיק יומין.
המטרות שלנו היום בפוסטים אינן לספר צ'יזבטים. מטרות הסטוריטלינג שלנו אחרות. יחד עם זאת -אנחנו משתמשים באותן תכונות מסתוריות וקסומות של הסיפור כדי להעביר את המסרים העסקיים והשיווקיים שלנו.
סיפורים כמעבירי מסורת וערכים
תחשבו על זה רגע: מאז ומעולם, סיפורים היו הדרך שלנו להעביר:
- את המסורת שלנו מדור לדור
- את הערכים שעליהם גדלנו
- את הלקחים שלמדנו בדרך הקשה
בדיוק כפי שצ'יזבט טוב עובר ממדורה למדורה, משבט לשבט, כך גם אנחנו בארגון שלנו או בפוסטים שכותבים יכולים להיעזר באותם תבלינים סיפוריים כדי להצליח להעביר את מסרינו.
הקסם שמאחורי הסיפור המשכנע
מה הופך סיפור למשכנע כל כך? חשבו על הפעם האחרונה שקראתם פוסט שגרם לכם לעצור הכל ולקרוא עד הסוף. מה היה שם?
כנראה שהיו שם אלמנטים שיצרו הזדהות, סקרנות, או תחושת "וואו, גם לי זה קרה!". אלה הם המרכיבים שהופכים מילים פשוטות לסיפור שנחרט בזיכרון.
בדיוק כמו שקול הגיטרה וריח התפוחי אדמה במדורה יוצרים חוויה רב-חושית, כך גם סיפור טוב פונה אל כל החושים שלנו.
שלושה טיפים שאני בוחרת לשתף מהמדורה הוירטואלית שלנו
🔥 טיפ #1: "היה היה פעם…" – כוחה של הפתיחה
תארו זמן, מקום, אנשים. בדיוק כמו שאני פתחתי את הפוסט הזה עם תיאור המדורה. כשאתם פותחים עם סיטואציה קונקרטית, אתם מאפשרים לקורא "להיכנס פנימה" ולדמיין את עצמו שם.
למה זה עובד? כי המוח שלנו מתוכנת לחשוב בסיפורים. אנחנו רוצים לדעת מה קרה, למי, מתי ואיפה. כשאתם נותנים את הפרטים האלה, אתם מפעילים את מכונת הדמיון של הקורא.
🔥 טיפ #2: "ואז היא אמרה לי…" – כוחו של הדיאלוג
שימוש בדיאלוג או במשחק תפקידים יוצר חיבור מיידי. אפילו שאלות פשוטות בפוסט הן סוג של דיאלוג עם הקוראים שלכם.
חישבו על זה: כשאני שואלת "האם גם לכם זה קרה פעם?", אני למעשה מזמינה אתכם להשתתף בשיחה, גם אם זו שיחה וירטואלית.
דוגמה פשוטה: במקום לכתוב "לקוחות רבים מתקשים עם המוצר החדש", נסו: "פגשתי את דני אתמול והוא אמר: 'תשמעי, אני פשוט לא מבין איך להשתמש במוצר החדש הזה!' וזה גרם לי לחשוב…"
🔥 טיפ #3: "לב הסיפור" – כוחה של התמציתיות
לחתוך, למחוק, לדייק. כן, באמת שלא מעניין אף אחד מה היה צבע העיניים של כיפה אדומה (אלא אם כן זה קריטי לעלילה!).
סיפור טוב הוא לא זה שיש בו הכי הרבה פרטים, אלא זה שיש בו את הפרטים הנכונים. כשאתם כותבים פוסט, שאלו את עצמכם לגבי כל משפט: "האם זה באמת חיוני להעברת המסר שלי?"
מהמדורה אל המקלדת
חשבו על הפוסטים שלכם כעל מדורות דיגיטליות. כל פוסט הוא הזדמנות להדליק ניצוץ בלב הקוראים, לחמם את המחשבות שלהם, להאיר רעיון חדש.
כשישבנו סביב ה"מדורה", הבנתי שיש משהו בסיסי וקדמוני בצורך שלנו לספר ולשמוע סיפורים. זה לא השתנה למרות שעברנו ממדורות בשדה לפידים דיגיטליים. האדם נשאר אותו אדם – יצור שניזון מסיפורים.
האם מצאתם אלמנטים של סיפור בפוסט הזה?
צעד הבא שלכם
ועכשיו אני סקרנית: עם איזה מהטיפים הכי קל לכם להתחיל את הפוסט הבא שלכם?
אולי תנסו לפתוח עם סיטואציה ספציפית? ("ישבתי אתמול בקפה ליד הים כשלפתע…")
אולי תשלבו דיאלוג? ("'תגידי,' שאלה אותי לקוחה בשבוע שעבר, 'איך בעצם מתחילים תהליך כזה?'")
או אולי תתמקדו בלחדד את המסר לכדי תמציתו הטהורה ביותר?
עם מה הכי קל לך להתחיל?
מסורת הסיפורים ממשיכה
כשכיבינו את המדורה בסוף הערב, הבנתי שהאש אמנם כבתה, אבל הסיפורים שחלקנו ימשיכו להדהד. כך גם הפוסטים שלכם – הם חיים הרבה אחרי שהקורא סיים לקרוא.
כי בסופו של יום, הסטוריטלינג הוא לא רק כלי שיווקי או טכניקת כתיבה. הוא המשך ישיר של מסורת אנושית עתיקת יומין – לשבת יחד, לספר סיפורים, ולהעביר את מה שחשוב לנו הלאה.
וכמו שהפינג'אן סובב לו סביב המדורה, גם הסיפורים שלנו ממשיכים לסובב בעולם, מתחממים, מתעשרים, וממשיכים להעביר את הלהבה הלאה.
אז איזה סיפור תספרו בפוסט הבא שלכם?
